פסק-דין בתיק תא"מ 7849-10-11

מבוא

1.      בפניי תביעה כספית בסכום של 47,710 ש"ח אשר התבררה בסדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 8.9.10, בשעה 06:30.

2.      בכתב התביעה נתבע סכום של 40,188 ש"ח  בגין ערך הרכב בניכוי שרידים, כפי שהוערך בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה; סכום של 1,095 ש"ח, בגין שכר טרחת שמאי; סכום של 468 ש"ח, בגין גרירה; וסכום של 4,000 ש"ח בגין השכרת רכב.

3.      בעקבות התאונה הוגש נגד נתבע 1 כתב אישום, בגין גרימת התאונה. ביום 22.5.11 זוכה הנאשם, מחמת הספק, על ידי כב' השופט ד"ר א' טננבוים, אשר דן בהליך הפלילי.

4.      אקדים ואציין  כי לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות מצאתי שיש לקבל את התביעה.

5.      נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

גרסת התובע

6.      לטענת התובע, אירעה התאונה כאשר רכבו (להלן- ה"טויוטה"), החל בנסיעה שמאלה בצומת, ממצב עצירה, וזאת בעקבות שינוי מופע הרמזור לירוק. לפתע התפרץ לצומת רכבו של הנתבע ( להלן- ה"מאזדה"), והתנגש בדופן הטויוטה.

7.      בכתב התביעה טען התובע כי התאונה ארעה בשל רשלנות, חוסר זהירות, או הפרת חובה חקוקה מצידו של נתבע 1. עוד טען התובע כי אינו יודע את הנסיבות המדויקות שגרמו לתאונה, אך סביר יותר כי היא ארעה בשל התנהגותו של נתבע 1, ויש להחיל בנסיבות העניין את הכלל של "הדבר מעיד בעד עצמו".

8.      לכתב התביעה צורף אישור של הראל חברה לביטוח בע"מ, לפיו רכבו של התובע מבוטח אצלם, וכי עד ליום הדפסת המכתב לא הוגשה כל תביעה בגין התאונה.

9.      לכתב התביעה צורפו גם תיק המשטרה (ת"ד 862/10) את"ן מחוז ירושלים, פרוטוקול הדיון בת"ד 9955-12-10 מדינת ישראל נ' זמנה  מיום 22.5.11, והכרעת הדין של כב' השופט א' טננבוים שניתנה באותו היום.

10.  בסעיף ד' לתצהירו פירט התובע כי "לאחר שאור הרמזור בכיוון נסיעתי התחלף לירוק התחלתי בפניה שמאלה, כאשר לפתע נפגע רכבי על ידי רכב מ.ר 3348428". 

11.  במהלך עדותו בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 26.3.12, השיב התובע כי הוא לא זוכר את פרטי התאונה, כיון שאיבד את הכרתו במהלכה. הזיכרון האחרון שיש לו, על פי עדותו, הינו ממועד שקדם לכניסתו לצומת, בשעה שהיה מספר מטרים לפני כניסתו לצומת. התובע השיב כי בשל אובדן הזיכרון הוא אינו יודע אם נכנס לצומת במופע רמזור אדום או ירוק.

12.  במהלך הישיבה המקדמית העידו מטעם התובע שני עדים שנכחו בזירת האירוע. לשני העדים היכרות עם התובע במסגרת עבודתם. בעוד שהתובע הינו קבלן משנה העוסק בחקירת נזקי תאונות עבור עיריית ירושלים, העדים הינם עובדי חברה העוסקת בתיקון הרמזורים שנפגעו. מספר דקות לפני התאונה צילם התובע את הרמזור שהעדים עסקו בתיקונו.

13.  מר מוחמד עיסה, אחד מהעדים שהיה עד לתאונה, העיד בפני כי הוא ראה את רגע ההתנגשות בין הרכבים. אשר למופע הרמזור, העיד העד כי מיד לאחר ששמע את רעש הבלמים הסתכל וראה כי מופע הרמזור לרכב שבא מנווה יעקוב, היינו, מכיון נסיעתו של הנתבע, היה אדום. עוד העיד "לגבי הרמזור של התובע לא הסתכלתי ואני לא יודע מה הצבע שלו. ראיתי את הרכב שבא מכיוון נווה יעקב שפגע בתובע, סחב אותו, ונכנס בעוד עמוד".

14.  עוד העיד כי "אחרי שהנתבע יצא, הוא לחץ על הבלמים, הרעש יצא משם וישר אנחנו הסתכלנו, ואז ירמי יצא והוא התנגש בו... נכון שהתובע נכנס לצומת, אבל הנתבע לא עבר את כל הצומת, עבדתי בצומת. העבודה שלי היתה להסתכל על המכוניות כדי שאף אחד לא יפגע מהעובדים שלנו. התאונה לא היתה בסוף הצומת."

15.  בחקירה נגדית שב והעיד שהוא ראה את התאונה עצמה, וכן את מופע הרמזור האדום בכיוון נסיעתו של הנתבע.

16.  העד השני שהיה עד לתאונה, מר וליד אבו כביר, העיד כי הוא לא ראה את ההתנגשות בין הרכבים, אלא שמע אותה. באותה עת הופנה מבטו לעבר הרמזורים. ממקום עמידתו ראה את שני הרמזורים והבחין בכך שהרמזור בכיוון נסיעתו של התובע היה ירוק, בעוד שהרמזור בכיון נסיעתו של הנתבע היה אדום.

17.  העד ציין שעל פי רעש המנוע של המאזדה, שיער שהנתבע לחץ בעת התאונה על דוושת הגז.